צפון הנגב. עניין של עיתוי.

כי היום הזה מתאר את הנפיצות מול התאבון לחיים בארץ כמו שלנו.

דוגמנים ליום אחד ה-17 במספר היה הפעם בצפון הנגב. עוטף עזה עם תרצו.
הוא היה ביום שישי עם מזג אוויר מדהים, אווירה פסטורלית ושקט נפשי.
ביום שני כבר רעמו הפגזים.

הפוסט הזה נכתב כשבוע לאחר הפסקת האש כאשר החיים שבים מאוד מהר למסלולם.

תרצו? זוהי שגרת החיים שם בצפון הנגב עוטף עזה.
שעה ורבע נסיעה ממדינת תל אביב תמצאו אזור מקסים לבילוי עם המון ירק, מרחבים ירוקים, נשמות טובות, סיפורים מרגשים ובירה. כן. בירה.

את היום הזה ארגנתי עם תיירות צפון הנגב דרום אדום ומשרד יחסי הציבור של אורנה בן חיים ובהובלה צמודה של עומר הרפז.

(צילם אותי בזמן עבודה, דין).

את היום התחלנו במחלבת צאלה. מקום מעולה להתחיל בו את היום. מעבר לארוחת בוקר מאוד מפנקת, המבוססת על גבינות משק צאן מהחווה, גילינו כר משחקים עצום לצילומים.

בתמונה הראשונה תפסתי את טמילה מצלמת את קטרינה. בתמונה השניה עמדתי מהצד כאשר דין צילם את שיראל. הכלים החקלאיים במקום היוו תפאורה מושלמת לצילומים שלנו.

הדיר עצמו נתן לנו כמה רגעים בלתי נשכחים לצילומים.
בתמונה הראשונה עדי ואלון. בתמונה השניה, דייויד. אין לי איך לתייג את הגדי הקטנטן.

לגמרי יכול להגיד שטעם הגבינות נשאר לי עד עכשיו ואם אני יכול לתת איזה ספויילר, אז אני מתכנן לעבור שם שוב ממש בקרוב. פשוט טעים שם.

משם המשכנו לשביל הסלט של האגרונום אורי אלון, שייצר מקום מיוחד עבור סיורים חקלאיים. 20 דונם מלאים בערוגות, חממות וגידולים בשלל הצבעים והריחות.
אז ריח אולי לא מצטלם. ואני אולי לא אוכל סלט בחמישה צבעים. אבל עושר צבעים בתמונות – היה גם היה.

אל תוותרו על הדגמת הפרחת היונים (-:

על הדרך תמר הצליחה לצלם אותי נוגס בגזר. רגע נדיר. מאיה הצליחה לצלם אותי משווה גודל בייספס לגודל של קולורבי. כמה טיפוסי לי.
 

הקולורבי, אגב, הפסיד (-:

משם המשכנו לבית הקפה החברתי, גילו לי. מעבר לאוכל הנהדר, הקשבנו בעין דומעת לסיפור האישי של המקום שמבוסס על פיזור טוב לב ונתינה.
יוזמה מקסימה ונוגעת ללב. רק עבור זה, אתם חייבים לעצור שם בדרכם לאזור. אני לא רוצה להכביר במילים על הסיפור עצמו. אתם יכולים לקרוא עליו פה.
קחו לכם כמה דקות. בבקשה.

המבנה עצמו שוכן ליד בית ספר עם מבנה מעניין מבחינה גיאומטרית וניצלנו כל קיר אפשרי לכמה צילומים מעניינים. רצ"ב אסופת צילומים שתיעדתי של איך זה נראה מהצד. תמונות של טליה, שיראל, מתן ויערית.

משם נסענו למקום האחרון במסע. ואיזה מקום זה!
נסענו לבירה ISIS (לא. לא דאעש. אנחנו מדברים על אלת השפע במיתולוגיה המצרית).
סיפור אישי קצר. את בירה ISIS הכרתי לפני למעלה מעשור בפסטיבל הבירה שהתקיים אז בנוקיה. אחת מהבירות שלהם ממש הדליקה אותי.
בירה כהה, מרה. ממש מזכירה את גיניס, עם נגיעות של קקאו וקפה. חלום.

המבשלה עצמה נמצאת במושב דקל. אני מזכיר שהגענו ביום שישי וביום זה, לקראת השעה 16:00 וצפונה, בעל המקום וחבריו עושים ג'אם סשן של מוזיקת בלוז שפשוט…. מכניסה אותך לאווירה. יחד עם הבירה וכמה נשנושים ליד, זה היה הסיום המושלם ליום הזה.

די מהר השתלטנו על חדר החביות, על כלי הנגינה – והכי חשוב על ברז הבירה. ראו דוגמא בשתי התמונות הבאות שצילמו דיאנה.וקאטי

בשלב מסיים אלון ואני החלטנו שאנחנו עושים תחרות חוטבי עצים, או למי יש קעקוע יפה יותר בגב. תמר הצליחה לתעד את הרגע. התחרות לא הוכרעה.

בירה. מזג אוויר מושלם. חברים. מה צריך יותר מזה? זה מתבטא נהדר בתמונה שלי עם דריה שלכד מתן.

אז איך מסכמים יום כזה?
המון בירה זרמה בברז מאז אותו היום. מבצע צבאי. טילים. הפסקת אש.
זה בדיוק הזמן שלכם ללכת ולחזק את תושבי המקום.
קחו לכם את יום שישי. סעו למחלבה. תתחילו שם בארוחת הבוקר. סיימו במבשלת הבירה, כי ככה מסיימים יום!
אם אתם עם ילדים, שביל הסלט הוא בכלל בשבילכם. תעצרו לקפה וצהריים בגילו לי ויש עוד המון המון המון מקומות מדהימים לראות בין לבין.
דוגרי? יום שישי אחד לא יספיק לכם. אני בטוח שעוד תחזרו לשם.

מוזמנים לעקוב אחר דרום אדום כדי לראות מה עוד מתכננים שם. שמעתי שהולך להיות שם פסטיבל כדורים פורחים ממש בקרוב (-:

אפשר בלי תמונה קבוצתית? לא. אי אפשר.

רוצים להצטרף ליום הבא? מוזמנים להרשם לניוזלטר (פה למטה) ולשמוע לפני כולם מתי האיוונט הבא מתקיים.

לא השתכנעתם? קשה לכם להתרשם מהמילים והתמונות פה?
מה דעתכם להתרשם מהסרט שיצרה סיגל לנדהיים?